החלטה בתיק ת"א 5777-10-09

1.         המשיב הגיש תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שלטענתו נגרמו לו בעטיה של תאונת דרכים מיום 27.2.06 (להלן:"התאונה"). המבקשת, לטענת המשיב, ביטחה, בזמנים הצריכים לתובענה, את הקטנוע עליו רכב המשיב בעת התאונה.

לטענת המשיב (סעיף 10 לכתב התביעה) אירעה התאונה שעה שהוא התבקש, על ידי מעבידו, לבצע באופנוע נסיעת מבחן. המבקשת, כעולה מכתב ההגנה חולקת על גרסה עובדתית זו .

2.         ביהמ"ש (כב' השופט בן דור)הורה ביום 20.2.12 על מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית. המבקשת עותרת כעת, לאחר שהמשיב הגיש את תצהיר העדות מטעמו, להתיר לה להגיש תצהירי חוקרים מטעמה ופירות החקירה שבצעה לאחר תום שמיעת ראיות התביעה (המשיב).

המשיב מתנגד לבקשה ובמחלוקת זו דנה ההחלטה.

3.         לטענת המבקשת, מסמכים הנערכים לצורך הליכים משפטיים הינם מסמכים חסויים ובגדרם נכללים דוחות החקירה. את עמדתה מבססת המבקשת על ברע"א 4249/98 סויסה נ. הכשרת הישוב פד נה(1) 515 (להלן: "פרשת סויסה").

לטענת המבקשת, חרף הגישה הליברלית לפיה על הצדדים לגלות ראיותיהם ולא להפתיע אחד את השני במהלך המשפט, השיטה האדברסרית קיימת בשיטתנו המשפטית ומאפשרת במקרים הצריכים לדבר את הפתעת הצד שכנגד. מוסיפה וטוענת המבקשת, כי המקרה דנן נופל בגדר החריגים המאפשרים את הפתעת הצד שכנגד על מנת לסייע בחשיפת האמת.

4.         המשיב מתנגד לבקשה זו, תוך שהוא מפנה לרע"א 5266/10 פלוני נ. מרכז רפואי פלוני (פורסם במאגרים) (להלן: "פרשת פלוני"). בפרשת פלוני נקבע, כי ככלל החיסיון לגבי ראיה אינו מקנה לבעל החיסיון הרשות להציג ראיותיו במועד המתאים לו ובכך לחרוג מסדר הבאת הראיות הרגיל. עוד נקבע בפרשת פלוני, ובכך אובחנה פרשת סויסה, כי אמנם ניתן לעשות שימוש בחיסיון לצורך ההליך המקדמי, אולם שונים הם פני הדברים אם מבוקש להגיש את הראיה החסויה במסגרת הראיות, גם אם הדבר אינו נוח מבחינה טקטית.

יחד עם זאת אישר ביהמ"ש, בפרשת פלוני, כי במקרים מיוחדים ניתן לדחות את הגשת הראיה החסויה עד לאחר סיום פרשת התביעה, וזאת בתנאי ש" קיימת הצדקה מיוחדת לסטות מסדר הבאת הראיות". בפרשת פלוני הוסיף ביהמ"ש והסביר שיש צורך בטעם מיוחד אשר יצדיק את דחית מועד הגשת הראיה החסויה, שכן קיים סיכון מובנה, בכל הליך, שעם חשיפת ראיות ההגנה ייצור הצד האחר " גרסת בדים".

5.         עוד ראו לעניין זה, רע"א 5422/12 פינקלשטיין נ. הפול (פורסם במאגרים) (להלן: "פרשת פינקלשטיין"). בפרשת פינקלשטיין נקבע כי כאשר קיימת מחלוקת שאמורה להיות מוכרעת על בסיס ממצאי מהימנות יש אף מקום לשקול להמנע מהגשת תצהירי עדות ולעשות שימוש בשיטה הקלאסית של שמיעת עדויות התביעה בעל פה ולאחר מכן חקירה נגדית ועם תום פרשת התביעה פרשת ההגנה. פועל יוצא של שיטה זו, שהתובע לא נחשף לעדויות וראיות הנתבע, אלא רק במסגרת ההגנה.

עוד נקבע, בפרשת פינקלשטיין כי מקום שבו ניצבת, כמחלוקת עיקרית, שאלת מהימנות, רשאי ביהמ"ש " להחליט כי עדי המשיבה (הנתבעת שם - התוספת שלי א.ב) לא יגישו עדותם הראשית בתצהיר מיד לאחר הגשת תצהירי המבקשת, אלא לאחר חקירתם הנגדית של עדי המבקשת".

6.         בענייננו, אחת השאלות העיקריות השנויות במחלוקת היא שאלת המהימנות, האם המדובר בתאונה שאירעה תוך כדי נסיעת מבחן ואם אירוע תאונת הדרכים התרחש כנטען בסעיף 10 לכתב התביעה.

בטרם מתן ההחלטה הגישה המבקשת לעיון ביהמ"ש את תמלול התקליטור של החוקרים הפרטיים. עיון בתמלול התקליטור מלמד כי חששה של המבקשת, לאור המחלוקת העובדתית הקיימת בין הצדדים, הוא חשש המבוסס, לעת הזו, באופן הראוי. דומה כי במקרה דנן אין המדובר בחשש סתמי ואף לא בחשש המובנה הרגיל לפיו צדדים ישנו גרסאותיהם או יפעלו בדרך אחרת על מנת להתגבר על קשיים ראייתים.

7.         המורם מן המקובץ הוא, כי במקרה דנן מתקיימים הטעמים החריגים והמיוחדים המאפשרים ואולי אף מחייבים את הסטיה מהכלל המורה שתצהירי המבקשת יוגשו לאחר תצהירי המשיב ובטרם תסתיים פרשת התביעה. משכך, נעתר ביהמ"ש לבקשה וקובע, כי תצהירי החוקרים מטעם המבקשת ופירות הראיות של החוקרים יוגשו מיד בתום פרשת התביעה. יודגש, את תצהירי החוקרים ואת פירות חקירותיהם יש להכין בתוך 30 יום מהיום.

ניתנה היום, כ"ח חשון תשע"ג, 13 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: